גלגולו של “הסכם ההעברה” מזווית אחרת לגמרי
יוהנה מריה-מגדלנה – “מגדה” גבלס – ((Johanna Maria Magdalena “Magda” Goebbels;
נולדה ב-11 בנובמבר 1901.
לימים נישאה לשר התעמולה הנאצי יוזף גבלס וכונתה “הגברת הראשונה של הרייך השלישי”.
היתה חברה אדוקה במפלגה הנאצית, ותומכת פוליטית-אקטיבית של היטלר.
לא חלף זמן רב והיא היתה לסמל הפוריות הארית, ל”אם האידיאלית” ולמודל הנשיות של גרמניה הנאצית.
כמה ציני, שלא לומר מטורף, הוא מהלך ההיסטוריה:
ב-1 במאי, 1945, כשהסוף כבר היה ברור, רצחה “האם האידיאלית” את ששה ילדיה והתאבדה יחד עם בעלה.
מגדה נולדה בברלין, לאוגוסטה ברנד בת ה-22, ולמהנדס אוסקר ריטצ’ל, אשר נישאו רק בעקבות הולדת בתם והתגרשו ב-1904.
אמה התחתנה בשנית, עם היהודי ריכרד פרידלנדר, ועברה לגור עמו בבריסל.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו אזרחי גרמניה מבלגיה, ומגדה ואמה שבו לברלין.
בשנים הללו בברלין, למדה והתיידדה מגדה הצעירה עם פליטה אחרת מבלגיה – ליזה ארלוזורוב שמה – ועם אחיה חיים ארלוזורוב, לימים, מראשי התנועה הציונית ומנהל מחלקת החוץ של ההסתדרות הציונית.
ככל הנראה בין השניים התקיים גם קשר רומנטי. ההיכרות והקרבה בין השניים, שימשה את ארלוזורוב בשנת 1932 בפתיחת דלת לדיאלוג עם קברניטי השלטון הנאצי, לתכנון וביצוע “הסכם ההעברה”. מכאן קצרה הדרך לתאוריה הקושרת עד היום בין תהליך המו”מ וגיבוש ההסכם לרצח ארלוזורוב שהתרחש ב-1933 (ככל הנראה בידי הרוויזיונסטים).
בחזרה אל שנות נעוריה של מגדה:
בגיל 17, בדרכה הביתה מבית-הספר, פגשה מגדה ברכבת את גינטר קוואנדט, תעשיין בן 34 שמאוחר יותר החזיק נתח נכבד ממניות מספר חברות גדולות, בהן BMW. השניים נישאו בינואר 1921.
ב-1 בנובמבר של אותה שנה נולד בנם הרלד קוואנדט. כעבור שנים אחדות הם התגרשו.
הרלד, בנה היחיד של מגדה ששרד את מלחמת העולם השנייה, גויס לצבא, לחם בחזית כטייס בלופטוואפה ונשבה על-ידי בעלות הברית בשנת 1944. (נפטר ב-22 בספטמבר 1967).
בתחילת שנות ה-30, נכחה מגדה בכינוס של המפלגה הנאצית, שם נשבתה בקסמו של יוזף גבלס, שהיה אז גאולייטר (מפקד ומושל אזורי) של ברלין.
בשלהי 1930 כבר הצטרפה למפלגה הנאצית, זמן מה כפעילה מתנדבת ונמרצת ובהמשך, במגוון תפקידים אדמיניסטרטיביים במטה המפלגה.
מגדה וגבלס נישאו ב- 19 בדצמבר 1931 כשהיטלר משמש להם עד.
עם השנים היטלר התקרב והיה לידיד נפשה של מגדה, נהנה לשבת עמה לשיחות ליליות ולאחר ניסיון החיסול הכושל שלו בינואר, 1933 ועם התחזקות תחושות הרדיפה שלו, היתה זו מגדה שבישלה לו את ארוחותיו.
למגדה וגבלס, אשר הפכו סמל ל”משפחה הגרמנית האידיאלית”, נולדו 6 ילדים וסופה של “האידיליה המופלאה” הזאת ידוע לכול.
בתו של הרלד קוואנדט, נכדתה של מגדה, נישאה לימים לגרמני-יהודי והתגיירה. השניים עלו ארצה וחיו בקיבוץ.
וכך התגלגל סיפורה של שושלת מגדה גלבס… צחוק גדול של הגורל.
מכתב שכתב חיים ארלוזורוב (ככל הנראה לרעייתו):
פראג, 21 במאי 1933
– – – הסנסציה האחרונה-אחרונה נתונה כאן לפניך בצורת כרטיס-דואר של צילום, שאנוכי מצרף בזה – הפעם בלי כל חששות. ד”ר יוזף גבלס, מיניסטר התעמולה של הרייך הגרמני ואיש-סודו הקרוב ביותר, מין אינטליגנט במהדורה אנטישמית, לא יכול היה לשאת לו אשה אחרת זולת ידידתי מימים עברו, מגדה פרידלנדר, שהיתה למריה-מגדלינה קוואנדט ולפני שנתיים כבר למגדה גבלס.
ליזה (אחותו של ארלוזורוב), חברתה לספסל הלימודים, תוכל לספר לך, אם יהיה לך חשק לשמוע עוד פרטים, או את כל תולדות חייה, ההרפתקניים במקצת. היום היא אקסצלנץ (הכוונה ל”סלבריטי”), דרה בארמון בו מסתופפת צמרת ממשלת הרייך ו”מחלקת-העיתונות” שלה. הארמון מפואר והיא ריפדה וריהטה אותו, כדברי העיתונים, “בצורה מודרנית בהחלט, רבת-אוויר ובהירת-גוונים”.
מגדה היתה לנאצית נלהבת עד טירוף-הדעת. בין שאר מעשיה קנתה לה תהילה בתולדות התקופה בזה שבמהלך הפעולות שנקטה המפלגה נגד הקרנת הסרט “במערב אין כל חדש”, על פי ספרו של אריך מריה רמארק, הביאה עמה לאולם להקת עכברים לבנים שהשליכה לתוך הקהל כדי לעורר בהלה. מה קטן הוא איפוא העולם וכה משונה.
עכשיו איני רוצה עדיין לסכם את רשמיי ומסקנותיי מברלין, אולם אנסה לעשות זאת בהיותי בלונדון, לאחר שאגמור עוד עניינים אחדים. אגב, נתתי אתמול אינטרביו (ריאיון) ליט”א עם תכנית קונסטרוקטיבית, שאולי יגיע לארץ-ישראל עוד בטרם אגיע ושמה “הסיכום שלי” (הכוונה ל”הסכם ההעברה”).
היום רוצה אני להזכיר רק פרט אישי אחד: במשך כל הזמן צרו עלי המון מכרים, קרובים וידידים, הרוצים כי יסייעו בידם לעלות לארץ-ישראל, באופן שיומי נקרע ממש לגזרי-גזרים של עשרה-עשרה רגעים. אף-על-פי שהשמות אינם יכולים להכיר לך הרבה, עלו לי מתוכם כל הדמויות המעומעמות מימי הילדות והשחרית – – –
ברם, על כל אלה מוטב שאספר פה אל פה.
על רצח ארלוזורוב, לפני ואחרי:
ב-16 ביוני 1933 נרצח חיים ארלוזורוב בחוף ימה של תל-אביב. למרות שהרצח נותר לא מפוענח עד היום, האצבע המאשימה מופנית אל התנועה הרוויזיוניסטית, שעשתה לו רצח אופי בחודשים שלפני כן, בהשתלחות חסרת-רסן והסתה פרועה נגדו ונגד פועלו . יש יאמרו שהשנים אולי חלפו אך שיטות רצח האופי שהובילו לרצח רבין, לא השתנו.

איור | נח בי (בירוזובסקי) / באדיבות | ‘יד חיים ויצמן’
שנות ה-30 | קריקטורה נגד ‘הסכם ההעברה’ | ההסתה נגד ראשי היישוב בעיצומה
לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון בשנת 1933, ובשל רדיפות היהודים במדינה, החל ארלוזורוב, ממנהיגי מפא”י, לעסוק בהעלאת יהודי גרמניה. באותה שנה יצא לברלין כדי לבדוק אפשרות למשא ומתן עם הממשלה הנאצית בעניין יהודי גרמניה ורכושם, משא ומתן שהביא לגיבושו של “הסכם ההעברה”.
זמן כה קצר לאחר הירצחו, ב-25 באוגוסט 1933, נחתם ההסכם בין השלטונות הנאציים לבין הסוכנות היהודית. מטרת ההסכם היתה לאפשר ליהודים תושבי גרמניה למכור נכסי דלא ניידי, טובין ורכוש אחר, הנמצאים בבעלותם בשטחים שתחת שלטון גרמניה הנאצית וזאת בטרם יופקע בידי השלטונות, להעביר את תמורת המכירה לארץ ישראל באמצעות סחורות, מוצרים וחומרי בנייה תוצרת גרמנית, ובכך לאפשר ליהודי גרמניה גם להגיע לארץ בבטחה וגם לשמר חלק מהונם ולאפשר להם התחלה כלכלית נוחה יותר בארץ זרה אליה הגיעו בעל כורחם.
הלם ואבל כבד עטף את היישוב. במותו,
ספד לו ראש העיר ושועי ארץ. דיזנגוף הגדיר את הרצח כ״אסון לאומי״.