ארכיון פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
'אוסף קלטר' | מוזיאון תל-אביב לאמנות / צילום | יצחק קלטר
"בית ליבלינג", אידלסון 29, תל-אביב | אדריכל, דב כרמי | מבט מהרחוב אל חזית הבניין
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
1941 | האח, אוסקר אשרמן, על מרפסת הדירה באידלסון 29
ארכיון פרטי | דניאלה די-נור / צילום רפרודוקציה של כרזה לתערוכה | יוסי ריבק
מרגרט שוטה-ליהוצקי
ארכיון פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
'מטבח פרנקפורט' טיפוסי, בעיצובה של מרגרט שוטה-ליהוצקי, מוצג במוזיאון באוהאוס בוויימאר, 2019
‘אוסף קלטר’ | מוזיאון תל-אביב לאמנות / צילום | יצחק קלטר
"בית ליבלינג", אידלסון 29, תל-אביב | אדריכל, דב כרמי | שביל הכניסה אל הבניין
'אוסף קלטר' | מוזיאון תל-אביב לאמנות / צילום | יצחק קלטר
"בית ליבלינג", אידלסון 29, תל-אביב | אדריכל, דב כרמי | דלת הכניסה עשויה עץ אלון וזכוכית
אוסף פרטי | עדה כרמי
אדריכל דב כרמי | רישום חזית
אוסף פרטי | עדה כרמי
אדריכל דב כרמי | קומה טיפוסית 'בית ליבלינג'
צילום | האחים אליהו / באדיבות | ד"ר דליה אליהו
ראשית שנות המאה ה-20 | רחוב ביאליק | מבט מככר ביאליק אל רחוב אלנבי
אוסף פרטי מש' רצקי
28 בספטמבר, 1933 | חברים בקפה רצקי | רישום אריה נבון
הארכיון הציוני המרכזי / צלם | צבי אורון
1934 | חיים נחמן ביאליק (מימין) ולצדו, יהושע חנא רבניצקי | בחדר העבודה המשותף
ארכיון 'הספריה הלאומית ירושלים'
'ספר האגדה' | מהד' תרס"ח (1907) | לקט אגדות שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי, החל ב-1903 באודסה (אוקראינה) והושלם בישראל | 'ספר האגדה' היה לספר יסוד של התרבות העברית המתחדשת, כפי שהגדיר את הפרויקט שלמה שבא, בביוגרפיה של ביאליק
ארכיון 'הספריה הלאומית ירושלים'
בתהליך העבודה על 'ספר האגדה'
ארכיון 'הספריה הלאומית ירושלים'
בתהליך העבודה על 'ספר האגדה'
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
1950 | מאניה ביאליק (מימין) ונינה אשרמן | מסיבת יום הולדתה ה-74 | בדירתה שברחוב מלצ'ט 3 בתל-אביב
באדיבות | 'בית ראובן' / צילום | צלם לא ידוע
עבודות בחצר בית ראובן | ברקע המבנה ברחוב ביאליק 15 | נבנה בשנת 1931 | נרכש על ידי אסתר וראובן רובין בשנת 1954
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום רפרודוקציה | עופר ריבק
1936 | "הנערה הבדואית" | צייר | כרמלו פלוריאן
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום טכני | עופר ריבק
"לד"ר אשרמן היקר, בתודה עמוקה ולבבית ד"ר פיין ורעייתו, 13.12.1939"
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום טכני | עופר ריבק
"לפרופסור יוסף אשרמן היקר עם מיטב האיחולים ז'ן וד"ר צבי ל. אברמובסקי"
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום רפרודוקציה | עופר ריבק
פרט מתוך 'תורה - נביאים - כתובים' / תחריטים גוסטב דורה / 'הוצאת סיני תל-אביב'
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום טכני | עופר ריבק
''תורה - נביאים - כתובים' / תחריטים | גוסטב דורה / 'הוצאת סיני תל-אביב'
אוסף | הניה מליכסון / צילום | קורט ברמר
שנות ה-30 | רחוב הכרמל | הציר המרכזי של שוק הכרמל
ארכיון פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
עץ הפיטנה בחצר "בית ליבלינג" | מאז 1955
צילום | צלם לא ידוע
פנים 'ספריית שער ציון', יפו | נוסדה ב-1888 על ידי 'אגודת עזרת ישראל' ונקראה אז 'בית עקד ספרים' | קיבלה את שמה 'שער ציון' בשנת 1891 | לפני כן, בית החולים 'שער ציון'
באדיבות | 'בית אריאלה' / צילום | מאיר שפירא
11 באוגוסט, 2009 | ספריית 'שער ציון - בית אריאלה' | מאז 1977 במשכנה בשדרות שאול המלך 25, תל-אביב
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
2019 | מצבותיהם של רבקה (וילנר) ושמואל גרשמן | בית העלמין "הישן" | רחוב טרומפלדור, תל-אביב - יפו
אוסף פרטי | דניאלה די-נור
1910 | תעודת הגמר של מלכה וילנר | בית הספר 'חובבי ציון'
אוסף פרטי | אליהו הכהן
1934 | "מהר והדגה" | בקשתו של ח.נ. ביאליק מישראל אהרוני להעניק שמות עבריים לדגים
אוסף פרטי | דניאלה די-נור
1917 | תעודת בגרות של מלכה וילנר | 'הגימנסיה העברית הרצליה'
הארכיון הציוני המרכזי / צילום | צלם לא ידוע
1908 | צילום קבוצתי של אגודת הסטודנטים 'בר כוכבא' בפראג | אשרמן, שורה ראשונה מימין
ספריית יונס וסוראיה נזריאן | אוניברסיטת חיפה / ארכיון 'ארגון נשות הדסה' / צילום | צלם לא ידוע
1925 | אשרמן בצילום קבוצתי עם אחיות ההסתדרות המדיצינית 'הדסה'
הארכיון הציוני המרכזי / צילום | צלם לא ידוע
1925 | בניין בית חולים הדסה / מלון ספקטור / רחוב נחלת בנימין, תל-אביב
ספריית יונס וסוראיה נזריאן | אוניברסיטת חיפה / 'ארגון נשות הדסה' / צילום | צלם לא ידוע
בית הבריאות שטראוס | מבט מרחוב מזא"ה
© מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב | צילום | צלם לא ידוע
2 ביולי, 1942 / פתיחת מחלקת יולדות בבית החולים 'הדסה - תל-אביב' / במרכז: ד"ר אשרמן | משמאל: ישראל רוקח, ראש העיר תל-אביב, באותה עת | קיצונית מימין: מלכה אשרמן
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
רגע הלידה המכריע / ד"ר אשרמן אוחז בילוד
ארכיון המדינה | אוסף זולטן קלוגר
שנות ה-40 | החיים במחלקת יולדות ב'בית החולים הדסה - תל-אביב'
ארכיון המדינה | אוסף זולטן קלוגר
שנות ה-40 | החיים במחלקת יולדות ב'בית החולים הדסה - תל-אביב'
ארכיון המדינה | אוסף זולטן קלוגר
שנות ה-40 | החיים במחלקת יולדות ב'בית החולים הדסה - תל-אביב'
הארכיון הציוני המרכזי / צילום | צלם לא ידוע
1935 - 1940 | החיים במחלקת יולדות ב'בית החולים הדסה - תל-אביב'
ארכיון המדינה | אוסף זולטן קלוגר
שנות ה-40 | החיים במחלקת יולדות ב'בית החולים הדסה - תל-אביב'
אתר תל-אביב 100 / צילום | צלם לא ידוע
1931 | בית הספר ב'שרונה' | בסוף שנות ה-40 הוקצה להקמת 'בית יולדות בקריה'
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
1951 | טקס השקת 'בית יולדות בקריה' | קהל רב הוזמן לאירוע
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
1951 | טקס השקת 'בית יולדות בקריה' | צוות האחיות מקבל את פני הבאים
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
1951 | מלכה אשרמן | בשמלה לבנה עם כובע רחב-שוליים | מאזינה לנאומים בטקס השקת 'בית יולדות בקריה'
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
1951 | הרב איסר יהודה אונטרמן - הרב הראשי השלישי לתל-אביב - מתקין מזוזה בכניסה ל'בית יולדות בקריה'. מאוחר יותר היה לרבה הראשי האשכנזי של ישראל
הארכיון ההיסטורי של תל-אביב - יפו
15 בדצמבר, 1949 | 'ידיעות תל-אביב' | חוברת בית-החולים העירוני הדסה ושירות הרפואה הציבורית / ד"ר יוסף אשרמן | "לקראת העברת מחלקת היולדות לקריה"
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
מרים ויסנשטין | "דודה מרים" / בתה של מלווינה, אחותו של גוסטב אשרמן ורעייתו של הצלם רודי ויסנשטין / צילום שהפך למותג 'הצלמניה'
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
יום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948 / טקס הכרזת העצמאות / בית דיזנגוף, שדרות רוטשילד 16, תל-אביב
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
יום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948 / מול בית דיזנגוף בשדרות רוטשילד / הצלמים שלא צילמו את טקס הכרזת העצמאות
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
1938 / חזית 'קפה אשרמן' / רחוב אלנבי 40, תל-אביב
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
משפחת אשרמן בהרכב מלא, בחגיגת יום הולדתו ה-40 של אוטו אשרמן, בביתו בהרצליה. במרכז | מלכה אשרמן / בקצה מימין | אשרמן עם סיגריה
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
משפחת אשרמן בביקור משפחתי ברחוב הנדיב, הרצליה / משמאל לימין | נינה אשרמן, יוסף (גוסטב) אשרמן, מלכה אשרמן, מרים ויסנשטין, אידה קליין (אחותו של גוסטב אשרמן). מעבר לגדר | אוסקר אשרמן ואלה פלג.
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
1941 | אוטו אשרמן נוטע עץ בביתו ברחוב הנדיב, הרצליה
ארכיון כפר תבור | אוסף 'ביתמונה'
שנות ה-20 | תמונה קבוצתית עם הנרייטה סאלד | מקימת ארגון 'נשות הדסה'
ארכיון כפר תבור | אוסף 'ביתמונה'
1925 | ד"ר גוסטב אשרמן במרפאת חולים
ארכיון יבניאל / צילום | צלם לא ידוע
שנות ה-50 | המעברה ביבניאל
ארכיון כפר תבור | אוסף 'ביתמונה'
1926 | כפר תבור / ד"ר גוסטב אשרמן על סוסו
ארכיון כפר תבור | אוסף 'ביתמונה'
שנות ה-20 | תחנת הרכבת ב'כפר יחזקאל', אחת מתחנות 'רכבת העמק' (מסילת הרכבת החיג'אזית) שקישרה בין חיפה לצמח
הארכיון הציוני המרכזי / צילום | צלם | לא ידוע
1925 | ד"ר גוסטב אשרמן במרפאת חולים
הארכיון ההיסטורי של תל-אביב - יפו / צילום | צלם לא ידוע
הצילום הרשמי של פרופ' אשרמן
אוסף פרטי | דניאלה די-נור
1957 | "לקראת אמהות" מאת פרופ' יוסף אשרמן | הוצאת עיריית תל-אביב. בעטיפה | מלכה אשרמן מערסלת את בתה הבכורה, נינה
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
ד"ר יוסף אשרמן | שותף פעיל בהקמת רשת 'מרכזי טיפת חלב' בתל-אביב' | בית הבריאות שטראוס | בלפור 14, תל-אביב
ספריית יונס וסוראיה נזריאן | אוניברסיטת חיפה / ארכיון 'ארגון נשות הדסה'
התכנון נעשה במחשבה תחילה ותאם את האידאולוגיה של 'נשות הדסה' | בצילום: משכן יומי לילדי אמהות עובדות | בית הבריאות שטראוס | רחוב בלפור 14, תל-אביב
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
נינה אשרמן מדגימה איך להושיב תינוק באופן בטוח לקמפיין השקת רשת 'מרכזי טיפת חלב' | בית הבריאות שטראוס | בלפור 14, תל-אביב
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
נינה אשרמן, במרכז התמונה, "מדגמנת" אם מניקה לקמפיין השקת המרכז הראשון של רשת 'מרכזי טיפת חלב' | בית הבריאות שטראוס | בלפור 14, תל-אביב
צלם | פאול גולדמן / אוסף | גולדמן / © מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
הדרכה של אחות מוסמכת לאם הצעירה | בית הבריאות שטראוס | השקת המרכז הראשון של רשת 'מרכזי טיפת חלב' | בית הבריאות שטראוס | רחוב בלפור 14, תל-אביב
הארכיון ההיסטורי של תל-אביב - יפו
1961 | עטיפת חוברת פרס הנרייטה סאלד
Historical Jewish Press (Jpress) of the NLI & TAU
22 בינואר, 1962 | עיתון 'הבוקר' | יעקב בר מידות | "על מלכה אשרמן ועל הרצאותיה הפופולאריות"
ארכיון 'בית גנזים' וארכיון 'מרכז מורשת בגין'
6 בפברואר, 1963 | פנייתו של מנחם בגין אל פרופ' אשרמן
ארכיון 'בית גנזים' וארכיון 'מרכז מורשת בגין'
14 בפברואר, 1963 | תשובתו של פרופ' אשרמן למנחם בגין
ארכיון 'בית גנזים' וארכיון 'מרכז מורשת בגין'
6 במרס, 1963 | מכתב תודה של מנחם בגין אל פרופ' אשרמן
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
2019 | המצבה של יובל אשרמן | בית הקברות ב'נחלת יצחק'
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
2019 | המצבה של יורם אשרמן | בית הקברות ב'נחלת יצחק'
ארכיון 'הצלמניה' / צילום | רודי ויסנשטין
נינה אשרמן בילדותה
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | צלם לא ידוע
נינה אשרמן בצילום קבוצתי ב'גימנסיה הרצליה' | שלישית מימין | על פי מיטב המסורת המשפחתית, למדה גם נינה בגימנסיה הרצליה
1943 | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | צלם לא ידוע
נינה אשרמן במדי חיל הנשים של הצבא הבריטי | ATS
1942 | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | צלם לא ידוע
בטיילת של תל-אביב | נינה אשרמן, חיילת גאה עם הוריה
הארכיון ההיסטורי של תל-אביב - יפו
נינה אשרמן כותבת אל ישראל רוקח, ראש העיר, בתום שירותה הצבאי. המכתב נפתח במלים | "ישראל יקירי". נינה הכירה היטב את רוקח. אחיו היה נשוי לדודתה ובתו היתה חברתה הטובה.
ארכיון יד יערי | גבעת חביבה
1966 | הודעתה של נינה (אשרמן) די-נור על מות אמה וחידוש מפגשי השלום
עיצוב | רועי בלנק | סטודיו בלנק / עריכה | לירון שהם בן-יוסף
מתוך הספר | "האחים גולדבלום" מאת | יהודית ורותי סיני
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | פוטו לב | מתוך אלבום התמונות המשפחתי
3 באפריל, 1949 | י.ד. ברקוביץ בין נינה ליחיאל
צילום | באדיבות רותי פוגטש | נינתו של חנא רבניצקי
'בית רבניצקי' | רחוב אחד העם 80 | תוכנן על ידי יוסף ברלין ובנייתו הושלמה ב-1929 | יהשוע חנא רבניצקי, מראשוני המו"לים בשפה העברית ושותפו של ח.נ. ביאליק | קומת המרתף של הבית שימשה כבר בחייו של חנא רבניצקי להשכרה והתגוררו בה במהלך השנים אנשי ספר כמו: ק. צטניק, יוסף בר-יוסף, מקסים גילן ואחרים. בספרו "כחול מאפר" (מאוחר יותר יצא גם בשם "העימות") מספר ק. צטניק על קן אהבתם של הארי וגליליה, שם במרתף
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | צלם לא ידוע | מתוך אלבום התמונות המשפחתי
1946 | ק.צטניק לפני הפגישה עם נינה
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | צלם לא ידוע | מתוך אלבום התמונות המשפחתי
9 במרס, 1947 | גימטריה: המספר הצרוב על זרועו של ק. צטניק
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / רפרודוקציה | עופר ריבק
מלכה אשרמן
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
2019 | המצבה של יוסף ומלכה אשרמן | בית העלמין הישן ב'נחלת יצחק'
לוגו בית-הספר בגרמניה
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | הבניין בנוי עם מספר גופים עצמאיים, המחוברים ביניהם ומייצרים חצרות כלואות, או חצי כלואות. העמדה זו, יחד עם קירות הזכוכית השקופים, יצרה יחידה הומוגנית שאפשרה דיאלוג בין הגושים השונים שכן, ניתן היה לצפות באילו חללים מתקיימת פעילות. קומת הבסיס/מרתף מכונסת פנימה, מעליה בהבלטה 3 קומות עם קיר זכוכית מרשים בהיקפו. 3 הקומות הקלילות מרחפות מעל קומת הבסיס הנסוגה. קומה זו נצבעה באפור כדי להדגיש את ההפרדה בין הכבד והסטטי הנושא את "הבניין הקל" מעליו. בבית-הספר פותחה "תיאוריית הצבע" והשפעתו על האדם, בעיקר על ידי פאול קלה ווסילי קנדינסקי, שני אמנים פורצי-דרך ותיאורטיקנים בתחומם. כאן, האפור מבטא את חוסר התנועה והסטטיות, לעומת האדום המבטא את הכוח, החיוניות והתנועתיות. דלתות הכניסה לבניין נצבעו באדום וניתן להבחין באחת מהן בצילום זה.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | מבט מתוך חלל הפנים אל עבר בתי העיר דסאו. עמודי שלד המבנה חופשיים בחלל. במנותק מהם ומאחור, ניצב קיר הזכוכית. תפקידו העיקרי היה לשטוף באור טבעי את כל חללי העבודה, בעיר שמטבעה אפרורית מרבית ימות השנה. השקיפות היתה דו-צדדית וכך, ביום אפשר היה להשקיף החוצה ולהתחבר לטבע הסובב ולרחובות העיר, ובשעות החשיכה יכלו תושבי העיר לצפות בפעילות הסטודנטים שעבדו בחללי הסדנאות המוארים. קירות מסך מזכוכית לא היו אפשריים ליישום בישראל בגלל החום ובוהק האור, ומומשו רק לאורך חדרי המדרגות, כדי להעניק לעולים ויורדים בהם, תאורה טבעית בשעות היום.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | מבט פנים על קיר המסך מברזל וזכוכית של בנין בית-הספר. בסמוך, על הרצפה, רדיאטורים לחימום שנועדו למתן את אפקט איבוד האנרגיה דרך קיר זה. הקיר השקוף נועד להחדיר אור-שוויוני לכל חללי הפנים ולייצר שקיפות וחיבור בין פנים לחוץ. קיר המסך מנותק לחלוטין משלד הבניין וכך עונה ל"כלל" הראשון של הסגנון הבינלאומי: "אדריכלות כחלל ולא כמסה". ה"כלל" מצהיר על ביטול חשיבותו של קיר המעטפת הקלאסית כקיר שנושא את מאסת הבניין. הקיר המודרני משמש רק חיץ בין פנים לחוץ. בזכות ניתוק הקיר משלד הבניין, אפשר לפתוח בו פתחים רחבי-ידיים, בכל גודל ובכל מקום, ולעצב חזית חופשית ללא מגבלות הנדסיות.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | מבט מאחד מחדרי המדרגות לעבר החצר הפנימית. חדרי המדרגות התאימו ברוחבם לזרימת התלמידים בהפסקות ושימשו מעין אלמנט מחבר בין הגושים השונים. קירות-מסך מזכוכית, מחדירים תאורה טבעית ומאפשרים מבט נדיב אל החוץ ומנעימים את חווית השימוש בחלל חדר המדרגות. מבעד לקיר הזכוכית ניתן לראות חדר מדרגות אחר עם דלתות הכניסה האדומות בכניסה אליו. בתקרת החלל נצבעה תחתית הקורות באדום, להצביע על ההפרדה בין השלד לקירות המעטפת. קירות המעקות נצבעו בגוון כתום-אדמה. המנורות המשתלשלות מהתקרה, הן פרי עיצוב הסטודנטים בסדנאות בית-הספר.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בנין פרלר (Preller haus) | נבנה עם 28 דירות סטודיו, בגודל 24 מ"ר כל אחת, ויועד למגורי מנחים צעירים וסטודנטים מצטיינים. לכל דירה מרפסת צרפתית זיזית עם כיפוף בקצה, לניקוז מי גשם בזליגה חופשית. מרפסת זו הועתקה על ידי אריה שרון בעת תכנון 'מעונות הוד', כהמשך ישיר של חדרי השינה שפנו לחזית מזרח, ברחובות פרוג ודב הוז.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | על צומת רחוב באוהאוס פינת סמטת גרופיוס.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | שלט הכוונה אל ביתם המשותף של פאול קלה ווסילי קנדינסקי. בתחתית, הכוונה אל משרד לרכישת כרטיסים ולביתו של ולטר גרופיוס.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | מגורי המורים בחורשה סמוך לבית-הספר, נבנו כדו-משפחתיים. קירות המסך מזכוכית נועדו לשטוף את הבית באור טבעי ו"להזמין" את הנוף הטבעי פנימה, אל תוך הבית.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | מטבח במפלס הקרקע עם דלת יציאה למרפסת. הדלת צבועה בצהוב, אחד משלושת צבעי היסוד (כחול- אדום-צהוב) שהיו לאחד מסימני ההיכר של שפת הבאוהאוס ובית-הספר. ארונות המטבח צבועים בירוק, מתוך אמונה שהצבע הירוק דוחה זבובים. בתי המורים תוכננו על ידי ולטר גרופיוס ונמסרו למורים מאובזרים במטבח וארונות אחסון, שנבנו כולם בסדנאות בית-הספר.
2019 | באוהאוס ב-Dessau | אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יורג הספל, נשיא איקומוס (ICOMOS) גרמניה
בית-ספר באוהאוס ב-Dessau | כאן, ביתם הדו-משפחתי של פאול קלה ווסילי קנדינסקי שהיו מאד עשירים בצבעוניות הפנים. שניהם קידמו בבית-הספר את חקר הצבע והשפעתו על הנפש. היה זה קנדינסקי ששייך בין צבע לצורה: כחלק מהמחקר, הפיץ שאלון בו נתבקשו התלמידים והמנחים לשייך את 'צבעי היסוד': כחול, אדום, צהוב – ל'צורות היסוד': עיגול, מרובע, ומשולש. הרוב חיבר בין העיגול לכחול, בין המרובע לאדום ובין המשולש לצהוב. החיבור הזה נטמע והפך להיות אחד מסימני ההיכר של הבאוהאוס. בביתו שלו, יצר קנדינסקי דרמה באמצעות צבע, כך על פי עדותה של רעייתו, נינה קנדינסקי: "הסלון נצבע בוורוד בהיר, עם נישה שאת קירותיה כיסה בעלי-זהב. חדר השינה נצבע בגוון ירוק-שקד. הסטודיו של קנדינסקי נצבע בצהוב-בהיר ואילו הסטודיו לאורחים מזדמנים נצבע באפור-בהיר. הסטודיו הזעיר שלי נצבע בגוון ורוד-בהיר ומואר. כל חדר הגיע לכדי שלמות ארכיטקטונית".
מוזיאון GRASSI בלייפציג | מתוך התערוכה
יוני, 1931 | כרזות שהכינו תלמידי המחלקה לתקשורת חזותית בבי"ס באוהאוס2019 חגגה את מלאת 100 לבית-הספר בשפע מחקרים, מאמרים וספרים, אוספים שנחשפו לראשונה מזה שנים, דיונים, קונצרטים מבוססי מוסיקה מודרנית, תערוכות במוזיאונים מובילים ואירועים באמצעותם צוין התאריך בגרמניה - בוויאמר, בדסאו, בברלין ובלייפציג, ובתל-אביב – יפו, העיר שהוכרזה בשנת 2003 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמי, תחת השם הרשמי: "העיר הלבנה של תל-אביב – התנועה המודרנית", מטיילים אלפי מבקרים שהגיעו מקצווי תבל וגם אלה שבאים מרחבי הארץ והושק לכבוד כך, פרויקט משותף של גרמניה ועיריית תל-אביב. לפרויקט נבחר "בית ליבלינג" שברחוב אידלסון 29.הבניין שנבנה בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, תוכנן על ידי דב כרמי.
בעבודתו האדריכלית של כרמי בולטים החיפוש אחר הפרופורציה הנכונה של החזית ועיבוד קפדני של כל פרטי הבניין. כרמי השכיל לשלב בין הצורות הגיאומטריות המופשטות של הבתים המודרניים לבין חלקי הבניין השימושיים, שלעיצובם הקדיש תשומת לב רבה עד כדי הפיכתם ליסוד דקורטיבי, למרות ייעודם השימושי.
דב כרמי שימש מקור דוגמא והשראה לאדריכלים רבים ובכך השפיע יותר מכל אדריכל אחר על אופיו החינני והלא-מחייב של הרחוב התל-אביבי.
באדיבות | ניצה סמוק אדריכלים
2004 | 'דו"ח ההכרזה' של אונסקו שימש קטלוג לתערוכה "לגור על החולות". אוצרת התערוכה | אדריכלית פרופ' ניצה סמוק, מי שהקימה בשנת 1990 את מחלקת השימור בעיריית תל-אביב ועמדה בראשה עד 2002 | התערוכה הוצגה ב'ביתן הלנה רובינשטיין' ומאז נודדת ברחבי תבל וגורפת שבחים
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
כיכר התרבות היא אחד ממיזמי הדגל שיזמה עיריית תל-אביב - יפו כשמלאו 100 שנים להיווסדה של העיר. היא משתרעת בין היכל התרבות לבין תיאטרון הבימה וגובלת בגן יעקב, שתוכנן בידי אביו של דני קרוון - אברהם - שהיה אדריכל הגנים הראשון של העיר, בשיתוף האדריכל יעקב רכטר. הכיכר מחברת בין שדרות ח"ן (חיים נחמן ביאליק) לבין שדרות רוטשילד וממוקמת במרכז ה"אקרופוליס" התרבותי של העיר, כפי שכונה האזור הזה ב'תוכנית גדס', בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אחרי ששימשה כמשתלה עירונית בשנות ה-30, חווה חקלאית, מגרש כדורגל, מגרש מסדרים מאולתר ולבסוף גם חניון, קיבלה את הטיפול הראוי לה, כאחד המרחבים הציבוריים החשובים והאהובים בתל-אביב - יפו ואולי בישראל כולה.
משום כך, בחר האמן בריצוף בצבע חול (לזכר הכורכר), בשדרת ברושים שהיו נפוצים באזור ונעלמו, ובגן שקוע שנועד להזכיר את המשתלה העירונית עליה הופקד אביו. מרכיב מהותי אחר בתכנון של דני קרוון, הוא גבעת דשא מלאכותית ועליה עץ שקמה, שניצבת בפינה הדרום-מזרחית של הכיכר - מחווה לשלושה השקמים ב'גן יעקב' המופלא.ב”בית ליבלינג” שברחוב אידלסון 29 בתל-אביב, נפתח מרכז תיעודי-חוויתי-לימודי ושמו:
The Lieblinghaus
המרכז הוקם ביוזמה משותפת של עיריית תל-אביב – יפו וממשלת גרמניה, במסגרת האירועים
העולמיים שציינו 100 שנים להיווסדו של בית-ספר ‘באוהאוס’, בווימאר שבגרמניה.
“בית ליבלינג” נבנה על ידי חברת מקס ליבלינג בע”מ בשנת 1936, תוכנן על ידי האדריכל דב כרמי
וכולל מאפיינים מובהקים של ה’סגנון הבינלאומי’. הבניין הוקם בקרבת ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק והשתלב במרקם ההרמוני שאפיין את השכונה שזורת הבניינים המטופחים בסגנונות השונים, שכונה שנבנתה באזור שהיה אז לבה הפועם של תל-אביב – יפו והפך בשנות ה- 2000 למתחם מוזיאלי פתוח.
סיפורו של “בית ליבלינג” אינו רק “התקופה” שלו, לא רק חדריו המרווחים, המרפסות המוצלות, שביל הכניסה המקורה בפרגולת עץ, בריכת דגיגי-הזהב עטוית הפסיפס בכניסה לבניין ואפילו לא ‘מטבחי פרנקפורט’ המודרניים שהותקנו בכול דירה.
סיפורו הוא קודם כל ובעיקר, סיפור חייהם של האנשים שהתגוררו בו כל השנים, עד שהועבר לבעלות העירייה, במותם של בני הזוג טוני ומקס ליבלינג, שהיו חשוכי ילדים.
בקומה השנייה ב”בית ליבלינג” התגוררו במשך 30 שנה יוסף ומלכה אשרמן.
באמצעות סיפורה של משפחת אשרמן, כפי שהוא מסופר על ידי נכדתם, נגללים גם האירועים
העולמיים והמקומיים שהתחוללו במאה ה-20, וההיסטוריה מקבלת פנים וחיים.
סיפורה של המשפחה פותח צוהר אל:
– הצורך, שהוליד תעוזה וחזון, להקים עיר חדשה ומודרנית על-פי ערכי רוח החלוציות של ראשית
המאה ה-20 ;
– סיפור הקמתה של מערכת הבריאות, על ידי ‘ארגון נשות הדסה’, על אדניה התפתחה הרפואה
בישראל;
– השפעת האירועים ההיסטוריים-גלובליים על היישוב הקטנטן ועל האנשים שחיו בשנים של טרם
הקמת המדינה;
– ההתפתחות ופריחת הסגנון האדריכלי הבינלאומי שינק את רעיונותיו מבית ספר ‘באוהאוס’;
– נדידת הסגנון האדריכלי והאידאולוגיה של ‘התנועה המודרנית’ ובית ספר ‘באוהאוס’ אל העיר
תל-אביב, באמצעות אדריכלים ובעלי הון שהגיעו מגרמניה וממרכז אירופה לישראל;
– הסיפור האנושי מאחורי ‘הסכם ההעברה’;
– איך הפנימה תל-אביב הצעירה את “רוח הבאוהאוס” והפכה לעיר שהמודרניזם, הפתיחות,
היצירתיות והליברליזם הם מאבני היסוד שלה והיותה “עיר עולם”.

המחקר ההיסטורי הזה הניב סיפור מרתק שנכתב בלשון קריאה, ככתבת-מגזין דוקומנטרית, בזיקה
הדוקה לעובדות ולמקומות. בסיפור משולבים מסמכים מקוריים שנאספו בישראל, בגרמניה ובצ’כיה,
קטעי עיתונות, מסמכים שנחשפים לראשונה, צילומים מן התקופה ותמונות מן האלבום המשפחתי.
האתר mylieblinghaus.com מתעד את התקופה בדגש על סיפורה של משפחת אשרמן.
משולבים בו תיאור הבניין על פרטיו האדריכליים, שרטוט פנים הדירה על חדריה השונים, חיי
היום-יום של הדיירים, ושל בניינים נוספים בתל-אביב של אז, וכמובן האידאולוגיה והרעיונות שצמחו מבית הספר ‘באוהאוס’ והשפעתם ניכרת עד היום, 100 שנים מעת הקמתו.
ענת סרגוסטי, עיתונאית, פרשנית, עורכת ספרים ויוצרת דוקומנטרית למדה את התקופה, ראיינה,
חקרה ואספה את מרב החומרים התיעודיים שניתן היה להגיע אליהם, מהם טוותה את סיפור חייה של משפחת אשרמן, שהתגוררה בקומה השנייה ב”בית ליבלינג”, ברחוב אידלסון 29 בתל-אביב.
ביתם של הזוג אשרמן היה גם בית הגידול של נכדתם, דניאלה די-נור.
בשולי התחקיר הגדול על משפחת אשרמן, נגלה סיפור ״קטן״, מרתק לא פחות, סיפורו של ישראל
אהרוני, בן דודה של מלכה (וילנר) אשרמן, שהיה הזואולוג העברי הראשון, חוקר רב-פעלים שאסף
לצורכי מחקר וזיהוי, בעלי חיים במרחבי המזרח-התיכון.
סיפור חייו האישי והמקצועי מרתק וחשוב, ומציף את הקשרים המדעיים-כלכליים-תרבותיים
שהתקיימו בתחילת המאה ה-20 בין גרמניה לארץ ישראל, אז עדיין, תחת שלטון האימפריה התורכית.
התחקיר על כל חלקיו: הכתיבה, העריכה, איתור ואיסוף חומרים ויזואליים כמו גם הקמת האתר, כולם מומנו ממקורות פרטיים של המשפחה. טרם אותרו מקורות כספיים הנדרשים לתחקיר מעמיק הכולל גם איסוף, ליקוט ותרגום החומרים הכתובים והמדעיים שהותיר אחריו ישראל אהרוני בגרמניה, ישראל ואנגליה.
בצוות הפרויקט:
תחקיר: ענת סרגוסטי, יוסי ריבק, דניאלה די-נור
כתיבה: ענת סרגוסטי
ניהול פרויקט: נירית ברבי
יועצת מדעית: פרופ’ ניצה סמוק
תחקיר תמונות ומסמכים: לילי יודינסקי
הסדרת אישורי זכויות שימוש: ערן ליטוין
עיצוב האתר: סטודיו תמר בר-דיין
תיכנות והקמה: משה עלימה
נירית ברבי | [email protected] | +972-054-566-21-40
© כל הזכויות שמורות
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר, או לקלוט, בכול דרך או בכול אמצעי, בין אם קיים היום ובין אם יהיה קיים בעתיד: דיגיטלי, אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, ללא אישור מפורש, בכתב, מ”דניאלה די-נור מוציאים לאור” ([email protected]).
המפר אזהרה זו, בכול דרך שהיא, יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק הגנת זכויות יוצרים.
A new center is opening in Liebling House, 29 Idelson Street, Tel-Aviv – Jaffa:
The Lieblinghaus.
A joint initiative between the Municipality of Tel-Aviv – Jaffa and the German government, the center opened in 2019 as part of the global events marking the 100th anniversary of the foundation of the Bauhaus School in Weimar, Germany.
The Liebling house, built by Max Liebling Building Co. in 1936 and designed by architect Dov Carmi, embodies characteristic features of the “international style” (Bauhaus).
The building, near the home of the national poet Chaim Nachman Bialik, soon became part of an architecturally heterogenous neighborhood in what was, at that time, the beating heart of Tel-Aviv – Jaffa.
The story of the building is not only that of its period, nor solely of its spacious rooms, shaded terraces, entrance passageway with wooden pergola, mosaic-bordered goldfish pool, or even the modernist “Frankfurt Kitchen” installed in every apartment.
Rather, it is primarily the story of the people who lived there for years until the building was transferred to municipal ownership after Tony and Max Liebling died childless.
Yossef and Malka Asherman lived on the 2nd floor of the Liebling House for three decades. Through their story, as shared by their granddaughter and intertwined with the local and global events that marked the 20th century, history becomes animated and vital.
The themes of this narrative include:
– A bold and urgent vision to establish a modern new city, reflecting the pioneering spirit of the early years of the 20th century;
– The impact of historical and global events on the embryonic Tel-Aviv community and the wider population living in Palestine before the establishment of the state;
– The story behind the establishment of the health system, by the Hadassah Women’s Zionist Organization and the foundation of medical development in Israel;
– The migration and flourishing of the architecture and ideology of Modernism and the Bauhaus School to Tel-Aviv via the architects and financiers who came to Israel from Germany and Central Europe;
– The human story behind the transfer agreement;
– The process by which Tel-Aviv – Jaffa internalized the spirit of Bauhaus to become a truly international city founded on principles of Modernism, openness, creativity, and liberalism.
This center’s historical research has yielded a fascinating and immersive story written in a fluent, descriptive, and journalistic narrative style that cherishes the spirit of place. The story combines original documents collected in Israel, Germany and Czechoslovakia, newspaper clippings, and photographs of the period and places described therein.

The website mylieblinghaus.com documents the history of the Asherman family. It combines a detailed description of the building itself, from architectural elements and details to recollections of day-to-day life for the tenants of this and other Tel-Aviv buildings. The website also examines the ideology and ideas that emerged from the Bauhaus School and remain influential to this very day, one hundred years after its foundation.
Anat Saragusti – journalist, commentator, editor, and documentary filmmaker – studied the period, interviewed people, as well as researched and collated available documentary materials. From these rich sources, she recounted the life story of the Ashermans, whose apartment was also the home to their granddaughter, Daniella De-Nur.
Aside from the extensive research of the Ashermans, an additional fascinating story of Israel Aharoni, Malka (Vilner) Asherman’s cousin, unfolded. Aharoni, widely known as the “first Hebrew zoologist”, was a polymath and indefatigable researcher. His fascinating personal and professional life story is significant to understanding the scientific-economical-cultural relations at the beginning of the 20th century between Germany and Israel (then Palestine and still under the Ottoman Empire).
This project, including historian research, photo and documents research, writing and editing, as well as constructing this website, has been financed by the Asherman family. Resources to conduct a thorough research of Israel Aharoni’s scientific work (writings and more), has not yet been allocated.
THE TEAM
Research: Anat Saragusti, Yossi Ribak, Daniella De-Nur
Written by: Anat Saragusti
Project management: Nirit Barabie
Scientific consultant: Prof. Nitza Szmuk
Photos & documents research: Lili Judinsky
Copyrights and permission of use: Eran Litwin
Web-design: Studio Tamar Bar-Dayan
Web-construction & programming: Moshe Alima
© All Rights Reserved
No part of this website content may be reproduced or utilized in any form, or by any means: digital, electronic or mechanical, including photocopying, or by any information storage and retrieval system, now known or hereafter invented, without the prior written permission by “Daniella De-Nur Publishers” ([email protected]).
Any violation of this warning is liable to penalties as defined by the Copyright Protection Law.
Im Liebling-Haus in der Idelson-Straße 29 in Tel Aviv wurde ein Erlebnis-Dokumentationszentrum eingerichtet mit dem Namen: The LIEBLINGHAUS.
Das Zentrum, eine gemeinsame Initiative der Stadt Tel Aviv-Jaffa und der deutschen Regierung, wurde 2019, im Rahmen der weltweiten Veranstaltungen zum 100-jährigen Jubiläum der Bauhaus-Schule in Weimar, eröffnet.
Das Haus wurde von der Liebling Gesellschaft mbH im Jahr 1936 erbaut, vom Architekten Dov Carmi entworfen und weist wesentliche Merkmale des “internationalen Stils” auf. Erbaut wurde das Gebäude in der Nähe des Wohnsitzes des Nationaldichters Haim Nachman Bialik und fügte sich in das Viertel ein, das mit Häusern verschiedener Stilrichtungen verzahnt und früher das schlagende Herz von Tel Aviv-Jaffa war. Das Viertel ist seit 2000 im Sinne eines Freilichtmuseums erschaffen.
Die Geschichte des Gebäudes ist nicht nur die “Epoche”, sind nicht nur die geräumigen Zimmer, die schattigen Balkone, die mit einer hölzernen Pergola bedeckte Auffahrt, der Mosaikpool mit den Goldfischen am Eingang des Gebäudes und nicht einmal die modernen “Frankfurter Küchen”, die in jeder Wohnung installiert wurden. Seine Geschichte ist hauptsächlich die seiner Bewohner, die in diesem Haus gelebt haben, bis es in den Besitz der Stadtverwaltung wechselte, als die kinderlosen Tony und Max Liebling starben.
Im zweiten Stock des Liebling-Hauses lebten 30 Jahre lang Yosef und Malka Ascherman.
Wie die Enkelin erzählt, war das Leben der Familie Ascherman mit den globalen und lokalen Ereignissen des 20. Jahrhunderts verknüpft. Damit wird diese Zeit lebendig und fassbar. Die Familiengeschichte macht aufmerksam auf:
– das Bedürfnis, eine neue und moderne Stadt zu errichten, die dem Pioniergeist des frühen 20. Jahrhunderts gerecht wird, das zu einer mutigen Vision wurde
– Den Aufbau des Gesundheitssystems durch die „Frauenorganisation Hadassah“, die den Grundstein für die medizinische Versorgung in Israel legte
– die Auswirkungen historischer / globaler Ereignisse auf die kleine jüdische Bevölkerung die in Palästina schon vor der Staatsgründung lebte
– die Entwicklung und Blüte des internationalen Baustils, der seine Ideen aus der Bauhausschule entnommen hat
– Die Migration des architektonischen Stils und der Ideologie der modernen Bewegung und der Bauhausschule in die Stadt Tel Aviv durch Architekten und Geldgeber, die aus Deutschland und Mitteleuropa nach Israel kamen
– die menschliche Geschichte hinter dem Transfervertrag.
– das junge Tel Aviv-Jaffa, das den Bauhaus-Geist verinnerlicht hat und zu einer Stadt geworden ist, in der Modernismus, Offenheit, Kreativität und Liberalismus zu seinen Eckpfeilern gehörten – eine Weltstadt.
Diese historische Recherche ergab eine faszinierende Geschichte, die in einer journalistischen Erzählsprache verfasst ist und eng an Fakten und Orten festhält. Die Dokumentation kombiniert Originaldokumente aus Israel, Deutschland und Tschechien, Zeitungsausschnitte, Dokumente, die bis heute noch nicht veröffentlicht sind, Fotografien aus der Zeit und aus dem Familienalbum.

Die Website www.mylieblinghaus.com dokumentiert die Epoche mit dem Schwerpunkt die Familie Ascherman darzustellen.
Es enthält eine detaillierte Beschreibung des Gebäudes, architektonische Details, eine Skizze der Wohnung, das tägliche Leben der Bewohner und andere Gebäude in Tel Aviv, die ebenfalls im internationalen Stil gebaut wurden, und natürlich die Ideologie und Ideen, die aus der Bauhausschule hervorgingen, deren Einfluss, hundert Jahre nach der Gründung des Bauhauses, noch spürbar sind .
Anat Saragusti, Journalistin, Kommentatorin, Buchredakteurin und Dokumentarfilmerin, studierte den Zeitraum, interviewte, recherchierte und sammelte das meiste Dokumentationsmaterial, das gefunden werden konnte und baute die Lebensgeschichte der Familie Asherman auf, die im zweiten Stock des Liebling-Hauses in der Idelson Straße 29 in Tel Aviv lebte
Das Haus der Aschermans war auch das Zuhause ihrer Enkelin Daniella De-Nur.
Daniella De-Nur und ihr Partner, Yossi Ribak, haben ihr Zuhause im historischen Herzen von Tel Aviv, nicht weit vom Liebling-Haus.
Seitdem leitet Daniella De-Nur, zusammen mit Prof. Jörg Haspel, dem Präsidenten von ICOMOS DEUTSCHLAND, den Beirat des Lieblingsbaus.
Zusätzlich zur großen Historie der Familie Ascherman verbirgt sich die faszinierende Geschichte von Israel Aharoni, dem Cousin von Malka (Wilner) Ascherman, dem ersten hebräischen Zoologen und umtriebigen Gelehrten. Aharoni sammelte Tiere im ganzen Nahen Osten, um über sie zu forschen und zu bestimmen.
Seine persönliche und berufliche Lebensgeschichte ist spannend und wichtig, und beweist die wissenschaftlichen, wirtschaftlichen und kulturellen Beziehungen zwischen Deutschland und Israel am Anfang des 20. Jahrhunderts, damals noch unter der Osmanischen Herrschaft.
Die Recherche, das Verfassen und Redigieren des Textes und die Einrichtung der Website wurden aus privaten Quellen der Familie finanziert.
Noch fehlen die notwendigen finanziellen Mittel, um eine umfassende Recherche durchzuführen, wie auch für das Sammeln und Übersetzen der persönlichen und wissenschaftlichen Schriftstücke, aus der Hinterlassenschaft von Israel Aharoni, die sich in Deutschland, Israel und England befinden.
Forschung: Anat Saragusti, Yossi Ribak, Daniella De-Nur
Geschrieben von: Anat Saragusti
Projektleitung: Nirit Barabie
Wissenschaftliche Beraterin: Prof. Nitza Smok
Recherche von Fotografien und Dokumenten: Lili Judinsky
Regulierung von Nutzungsrechtszertifikaten: Eran Litvin
Design der Seite: Studio Tamar Bar-Dayan
Programmierung und Erstellung der Seite: Moshe Alima.
© Alle Rechte vorbehalten
Vervielfältigen, Kopieren, Fotografieren, Aufzeichnen, Übersetzen, Speichern, Übertragen oder Aufzeichnen in irgendeiner Weise, ob gegenwärtig oder zukünftig: digital, elektronisch, optisch, mechanisch oder auf andere Weise, ohne ausdrückliche schriftliche Genehmigung von “Daniella De-Nur Publishers” ([email protected]) ist verboten.
Ein Verstoß gegen diese Warnung kann zu Strafen führen, die im Urheberrechtsschutzgesetz vorgesehen sind.