החדר הראשון משמאל היה מרווח ונקרא “חדר האורחים”. מצד ימין עמד פסנתר ובמרכזו שולחן אובלי, עם אפשרות הרחבה וסביבו עשרה כסאות מרופדים בעור חום. השולחן, עשוי עץ מהגוני, ניצב על רגל אחת מרכזית, שהייתה למעשה בר משקאות. מול הכניסה היה חלון ומשמאל מרפסת שהופרדה בדלת, שאפשרה את הגדלת החדר בעת הצורך.

אל הקיר שמול החלון, משמאל לכניסה לחדר, הוצמדה שידה תואמת, בה אוכסנו כלי האוכל “הטובים”, מפות לסוגיהן, כוסות, ספלים, גביעי קריסטל וכלי מזיגה ליין ומשקאות קלים.

על המזנון הונחו “כלים יפים”, אחדים ניתנו כהוקרת תודה לאשרמן הרופא.
מעל המזנון תלה ציור שמן, דמות נערה. “אין לי מושג מדוע סבתי כינתה אותה ‘הבדואית’. הציור הזה תלוי בסלון דירתנו, היום, ברחוב מזא”ה בתל-אביב, עם עוד שני פריטים שניצבו על אותה שידה, האחרונים שנותרו בידיי למזכרת. על האחד, כלי להגשת פירות מזכוכית כחולה בכן של כסף, חרוט: ״לדר׳ אשרמן היקר בתודה עמוקה  ולבבית ד“ר פיין ורעייתו 13 בדצמבר, 1939” השני היה ספר תנ״ך מלווה בציורים של האמן הצרפתי אוגוסט דורֶה, בהוצאת סיני, תל-אביב. על הכריכה העשויה נחושת, נמצאת עד היום הקדשה מרוקעת: “לפרופסור אשרמן היקר עם מיטב האיחולים ז׳ן וד״ר צביל אברמובסקי״. כך מספרת הנכדה, דניאלה ומוסיפה, שבסוף אותו ספר תנ״ך, לפני קובץ עמודים שמיועד לשמש אלבום, תחת הכותרת ׳זכרונות, תמונות, תאריכים׳ יש הקדשה נוספת בכתב יד: ״מוגש באהבה והערצה מאת האברמובסקים. תל-אביב, 3.5.1957״.

בהמשך המסדרון, מצד שמאל, היה “חדר ההלבשה” ובו, כנהוג באותם ימים, ניצבה מכונת תפירה “זינגר” ששימשה את התופרת שהוזמנה מעת לעת, וכמובן גם מגהץ וקרש גיהוץ לשימוש יומיומי.
בחדר ניצב ארון בעל ארבע דלתות, מחופה פורניר זהוב, ששימש את גברת אשרמן לאחסון הגרדרובה האלגנטית שלה, שכללה ברוח הימים ההם, גם פרוות שועל. סמוך לקיר מוקם ה”בודואר” ולו מראה אובלית גדולה ממוסגרת גם היא בעץ מחופה, למרגלותיו, שרפרף מרופד בבד בדוגמת שושנים גדולות בגוני ורוד וסגול, עליו ישבה להסתרק ולהתאפר.

מלכה אשרמן לעולם לא יצאה מן הבית, או קיבלה אנשים, כשאינה ”עשויה” היטב.

“חדר השינה“, החדר השלישי בהמשך, מצד שמאל, רוהט באותו סגנון, ברהיטי עץ בחיפוי פורניר זהוב. במרכזו עמדה מיטה זוגית ומצדיה שידות לילה תואמות.
מול המיטה לרוחב הקיר כולו היה ארון בנוי (built in) פשוט בסגנונו, צבוע לבן, בגוון הקיר, ככל הנראה נמסר יחד עם הדירה, כחלק אינטגרלי. מעל המיטה הזוגית, חלון לאוורור. מימינה, דלת יציאה אל מרפסת ומצדה הנגדי של המיטה בצמוד אל הקיר, ניצב מתקן לתליית חליפה, עניבה, בדרך כלל עניבת פרפר, בגדים תחתונים ובתחתיתו, מעמד לנעליים, כלי צחצוח וכף נעליים ארוכה. “מדיי ערב, היתה סבתי מכינה לסבי את הבגדים ליום המחרת“ מעירה דניאלה.

במסדרון, בצמוד אל חדר השינה, היה ארון קיר, צר וגבוה, אף הוא פשוט בסגנונו וצבוע לבן, אף הוא אינטגרלי, ששימש לאחסון מצעים ומגבות. “אני זוכרת את עצמי, קטנה מאוד, כבת 4 או 5, עומדת על קצות אצבעותיי ומריחה ‘ניחוח של ניקיון’. הכול היה כל כך מסודר, כל דבר מונח במקומו”, מספרת הנכדה היום.

“חדר ההסבה”, בו סעדו בני הבית את הארוחות המשפחתיות ביום-יום, עמד בניצב לחדר השינה, בקצה המסדרון, עם יציאה למרפסת (משותפת לזו של חדר השינה).

החדר רוהט בפשטות אלגנטית: שולחן עץ מחוטב “מותניים”, בשני קצותיו, כסאות עם מסעדי ידיים מעוגלים בסופם וספסל לשלושה אנשים שהוצמד אל הקיר. סט הרהיטים היה עשוי עץ וקש קלוע מבית הייצור של Thonet.

המעבר לדירה מרווחת ומודרנית איפשר לבני הזוג אשרמן לקבוע שיגרת חיים מדויקת, שהתאימה לאורח החיים שלהם, ולסדר יומם האינטנסיבי. בפינת חדר ההסבה ניצבה כורסה מרופדת בתוכה שקע אשרמן מדי בוקר כדי לקרוא את העיתון טרם צאתו לעבודה בבית החולים, ושם סיים את יומו העמוס בקריאת מאמרים מדעיים, עד השעות הקטנות של הלילה.

אוסף | הניה מליכסון / צילום | קורט ברמר
שנות ה-30 | רחוב הכרמל | הציר המרכזי של שוק הכרמל

ברבות השנים ועם השינויים התרבותיים והקולינאריים, הפך שוק הכרמל לאתר בילוי פופולארי ואותנטי: הסמטאות היו למשכנם של ברים ומסעדות וברחוב הכרמל, הפכו הדוכנים לאטרקציה של מאכלי רחוב ממיטב מטבחי העולם. וכך, בכול אתרי התיירות העולמיים מופיע שוק הכרמל כ”אתר חובה” ובליל שפות נשמע היום בסמטאותיו.