ישראל אהרוני, בן דודה של מלכה (וילנר) אשרמן, נולד בליטא בשנת 1882 למשפחה של “כלי קודש” – גם אביו וגם סבו היו רבנים ליטאיים (“מתנגדים”).
בגיל צעיר התייתם מאב ומאם וגדל בביתם של סבו וסבתו, משם נשלח ללימודים בישיבת טלז.כשהיה בן 13 ואיבד גם את סבו וסבתו נטש, את הישיבה ויצא לחפש את עתידו בגפו.
לבד בעולם, בלי כסף וללא דרכון, הגיע לפראג אחרי שהבריח את הגבול. בזכות אישיותו הכובשת, יכולת הלמידה אותה רכש בישיבה והאינטליגנציה הגבוהה שבה ניחן, הצליח לא רק להתקיים, אלא אף לסיים את לימודיו בגימנסיה ולהמשיך ללימודי זואולוגיה ובלשנות שמית באוניברסיטה של פראג. במהלך לימודיו באוניברסיטה, לימד לפרנסתו סטודנטים את השפה העברית (בין תלמידיו היה גם פרופ’ שמואל הוגו ברגמן) ומתוך כך נחשף לפעילויות של הסטודנטים הציונים והפך לציוני נלהב בעצמו ולפעיל באגודת “בר כוכבא”.בשנת 1901 עלה ישראל אהרוני לישראל.
באופן טבעי, הייתה התחנה הראשונה שלו בארץ בית דודו, משה וילנר, בנווה צדק.
בשנים ההן היה מצב הישוב בכי רע והדוד וילנר הציע לו לסוב לאחור – לאירופה. גם בן משפחה נוסף, השכן שמעון רוקח, המליץ לו לעשות כך.
אך לאהרוני, בוגר מצטיין בלימודי זואולוגיה ובלשנות שמית, היה חלום: הוא רצה לקרוא בשמות עבריים, אלה הנזכרים בתנ”ך ובמשנה, לעופות, לזוחלים וליונקים שחיים בארץ ישראל ובסביבותיה.אהרוני עזב את תל-אביב והתיישב ברחובות, שם ניהל זמן מה את בית-הספר היסודי המקומי ובשנת 1903 נישא ליהודית גורדין, בתו של אחד ממייסדי רחובות. אשתו ליוותה אותו עד יום מותו, בכול אשר פנה, הייתה עזר כנגדו, שותפה לעשייה ולדרך, קשה ככל שהיתה. ודרכם היתה קשה: אהרוני היה טוטאלי בעשייה שלו, “משוגע לדבר”. המחקר ברחבי המזרח התיכון קדם לכול והקשיים הכלכליים והנדודים, ליוו את הזוג במשך כל ימי חייהם.בשנת 1904 עברו אהרוני ויהודית לירושלים, שם התפרנס תחילה כמורה פרטי לגרמנית. ידיעת השפה הגרמנית והיכרותו עם התרבות המרכז אירופאית הביאה אותו באופן טבעי לקשור קשרי ידידות עם אזרחים/תושבים גרמנים שהתגוררו בירושלים.ראשון ההיכרויות היה גרמני בשם בכר, שהגיע לארץ עם קבוצה טמפלרית. הוא לימד את אהרוני לפחלץ צפרים ויצר את הקשר המסחרי הראשון שלו, עם סוחר גרמני של פוחלצים, קינים וביצים. במקביל, פתחה לו ההיכרות עם גברת אינסלר, אשתו של מנהל בית החולים ‘משגב לדך’, דלתות בכל הספריות הגדולות של המוסדות הנוצריים בירושלים.
אולם, ההיכרות המשמעותית ביותר של אהרוני הייתה עם הכומר-פרופסור גוסטב דלמן.
גוסטב דלמן עמד בראש המכון הגרמני האוונגלי למחקר עתיקות ארץ הקודש בירושלים” (Deutsches Evangelisches Institut für Altertumswissenschaft des heiligen Landes) והיה חוקר מובהק של התנ”ך, התלמוד ושלוש השפות השמיות: עברית, ארמית וערבית.
דלמן היה כומר פרוטסנטי-גרמני, שחי ופעל בירושלים, במקביל לכומר הקתולי-גרמני ארנסט
שמיץ – שאוסף הפוחלצים שלו מוצג כיום במוזיאון לטבע של אוניברסיטת תל אביב.
דלמן היה שכנם של בני הזוג אהרוני, ברחוב החבשים בירושלים והפך לידידם הקרוב.
הוא רכש מאהרוני באופן קבוע, מוצגים זואולוגים לאוספי המכון, הציג אותו בפני סוחרים בשבדיה ובגרמניה וכן בפני אספנים פרטיים רבים. שליטתו בערבית סייעה לאהרוני רבות בזיהוי השמות העבריים וידיעותיו בשפות השמיות – עברית, ערבית, ארמית – היוו מצע משותף לו ולדלמן וחיזקו את הקשרים והידידות ביניהם.
אוספי החי של דלמן, אלה שעדיין מאוחסנים בבית-הספר ‘טליתא קומי’ שבבית ג’אלה ואלה שבאוגוסטה ויקטוריה, מכילים פריטים שנצודו ונאספו על ידי אהרוני.
בנוסף להזמנת פריטים מאהרוני לאוספי המכון האוונגלי הגרמני, סיפק אהרוני לדלמן את שמות בעלי החיים השונים בערבית וכן בעברית על פי המקורות העבריים .
לקוח נוסף של אהרוני מתחילת עבודתו היה הברון רוטשילד השני – וולטר רוטשילד – שנודע באוסף הציפורים הענק שלו שהוא כיום חלק מה- Natural History Museum הבריטי.
במקביל להיכרויות אלה, ובשל ההזמנות של דלמן ושל האספנים והסוחרים השונים, התחיל אהרוני לצאת למסעות ציד ברחבי האזור. מסעותיו הראשונים היו באזור ירושלים, מדבר יהודה ובקעת הירדן. אחרים נערכו באזורים שהשתרעו בין רחובות, באר שבע ועד לצפון סיני.
יחד עם יחזקאל חנקין, איש השומר, דמות מיתולוגית בהיסטוריה של תחילת הישוב, היה יוצא למסעות ציד. איתו ועם ציידים ערבים ובדואים שליוו אותו במדבר. במהלך מסעות המחקר שלו גילה אהרוני מספר בעלי חיים נדירים שלא נראו עד אז במערב. חלק מהגילויים שלו כללו בעלי חיים שהמדע לא הכיר עד אז וחלקם קרוי על שמו.
אחת התגליות הנודעות שלו היתה ועודנה, האוגר הסורי – אוגר זהוב. שֶׁגֶר של נקבה מעוברת אחת שצד בערבות סוריה. השגר התרבה עם השנים והפך מקור של כול האוגרים הזהובים במערב, המשמשים מאז ועד היום למחקר.
את מסעותיו והרפתקאותיו הרבים, בארץ ובסביבתה, תיאר וסיכם בספרו: “זכרונות זואולוג עברי”.
בנוסף להשגת פריטים לאספנים ובעידודו של דלמן, החל אהרוני בפרסום מאמרים בעיתונות המדעית הגרמנית על צפרים, חרקים ויונקים של המזרח התיכון. אהרוני שכנע את בוריס ש”ץ – מייסד ‘האקדמיה לאמנות בצלאל‘ – בנחיצותו של הקמת אוסף זואולוגי במסגרת בצלאל. ואכן הקים בעצמו את האוסף עבור בצלאל וסיפק לו פריטים רבים. האוסף הועבר עוד בחייו של אהרוני לאוניברסיטה העברית והוא דאג לו והמשיך לטפח אותו עד מותו בשנת 1946.
בימים אלה, עובר “אוסף אהרוני” שבאוניברסיטה העברית תהליך שימור, קיטלוג ודיגיטציה.
בהיותו הזואולוג המערבי הבולט במזרח התיכון, נודע שמו ברחבי אירופה ואל לקוחותיו הלכו והתווספו גם מוסדות מדעיים, ביניהם ‘גן החיות של ברלין’ ו’מוזיאון הטבע של ברלין‘, המשמש מרכז מחקרי חשוב לאוניברסיטת הומבולדט.
ככל שנוספו מתעניינים ולקוחות, יכול היה אהרוני, בהסתמך על המימון שקיבל, לצאת למסעות איסוף נוספים – ארוכים יותר ורחוקים יותר.
בשנת 1908 השתתף כזואולוג במשלחת המדעית של הגיאולוג הגרמני פרופסור מקס בלנקנהורן ביחד עם הבוטנאי, אהרון אהרונסון (מייסד ניל”י). משלחת זו יצאה למסעה ביוזמתו של הסולטן עבדול חאמיד השני והייתה מהראשונות שחשפו פוספטים באזור ים המלח. המשלחת הצליחה במשימותיה מעל המשוער. בדרכה לשם, ביקש הסולטן מאהרוני לצוד עבורו זוג צופיות. וכך, בסיום עבודת המשלחת המשיך אהרוני לאיסטנבול והעניק לסולטן זוג צופיות שינעימו לו בקולן.
מסעות ציד נוספים שערך אהרוני היו לצפון ירדן, לשט אל ערב (אזור השפך במפרץ הפרסי של הנהר המאוחד הפרת והחידקל), אזורי הפרת והחידקל הפנימיים, ערב הסעודית, סוריה, לבנון וימת אנטיוכיה שבתורכיה. (ימה זו יובשה, בדומה למה שקרה בימת החולה).
שם גילה אהרוני וצד את ‘ המגלן המצויץ’, זן שהיה רווח בשוויץ אך נעלם 400 שנה קודם לכן ואיש לא ידע אם נותרו מסוגו פרטים.
באדיבות גידל | האוניברסיטה העברית בירושלים
1 בינואר, 1941 | ‘המגלן המצויץ’ (Hermit Ibix) | מאוסף המח’ לזואולוגיה באוניברטיסה העברית בירושלים | נתגלה ונצוד בסוריה, בשנת 1903 | על ידי ישראל אהרוני, עבור המחלקה לזואולוגיה בסוריה.
זן זה נכחד מרחבי אירופה מזה 400 שנים
במסעותיו הרבים שהה במחיצת השבטים הבדואים השונים המאכלסים את האזור ושמו יצא למרחוק בקרב תושבי האזור כאירופאי דובר ערבית, המכיר את מנהגי הערבים והבדואים ומתעניין בחי למיניהו.
בין השנים 1915-1927 בנוסף למאמרים רבים על בעלי החיים שמצא במסעותיו ועל שמותיהם העבריים ומקורותיהם, כתב ופרסם ספרים על היונקים, הדגים והזוחלים. היו אלה הספרים המודרניים הראשונים בעברית, בנושאים אלה.
בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, פשט ארבה על פלסטינה. אהרוני פתח מיד במחקר מקיף על הארבה ותיעד, בספר בגרמנית, את תוצאות מחקריו. את המחקר הציג אהרוני לג’מיל ביי, הממונה באותן שנים על החקלאות בארמיה התורכית הרביעית של אחמד ג’מל פאשה. בהמשך לפגישה עם ג’מיל ביי והתפעלותו של האחרון מתוצאות המחקר ומסקנותיו, המשיך אהרוני לדמשק והגיש עותק של מחקרו זה לג’מל פאשה.
באותה פגישה סיכמו השניים שאהרוני יקים, עבור הארמיה הרביעית, מוזיאון זואולוגי של החי ברחבי תורכיה, עירק ופלסטינה. אלה היו שנות שקיעתה של האימפריה העות׳מאנית, ששלטה בכל רחבי המזרח התיכון ועד דרום אירופה במשך שש מאות שנה ברציפות. לתושבי מדינות האזור קשה לדמיין היום איך נראה מרחב פתוח, שהתנועה בו מתקיימת בחופשיות בין מצרים, לעיראק, בין ירושלים לאיסטנבול או לאיראן, דרך שטחים שלימים היו לבנון וסוריה. השלטון המרכזי היה באיסטנבול ושאר השטח חולק למחוזות, שעליהם הוצבו פקידים בכירים תורכיים.
בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהישוב בארץ היה נתון בסכנות אינסופיות, עברה משפחת אהרוני לדמשק ומשם לקסרה (סמוך לזחלה) בבקאע, היא – בקעת הלבנון – ונשארה שם עד סוף המלחמה. אליהם גם הצטרפה רחל וילנר אחותה של מלכה (וילנר) אשרמן, ללמד את ילדי אהרוני צרפתית ועברית.
בתום המלחמה, עם שובו מלבנון, מונה אהרוני לזואולוג בשירות ממשלת המנדט. באמצע שנות ה-20 ועם הקמת האוניברסיטה העברית, החל לכהן כפרופסור לזואולוגיה והמשיך בעבודתו עד מותו בשנת 1946.
באדיבות גידל | האוניברסיטה העברית בירושלים
1 בינואר, 1941 | ישראל אהרוני, מרצה לזאולוגיה בשעת שיעור
בתו, בת שבע אהרוני, סיימה גם היא בהצטיינות את לימודי הזואולוגיה ואת עבודת הדוקטורט שלה כתבה באוניברסיטה בברלין. עם שובה לארץ ועד מותו עזרה לאביה בעבודתו באוסף הזואולוגי ולאחר מכן המשיכה בניהול וטיפוח “אוסף אהרוני” באוניברסיטה העברית. במוזיאון הזואולוגי של ברלין מצויים למעלה מ-100 פריטים שנאספו על ידי אהרוני. בין המוצגים שועלים, עטלפים, אוגר סורי וגוזל של מגלן מצויץ. גם בעלי חיים שנצודו על ידי אהרוני ונשלחו לגן החיות של ברלין הגיעו לאחר מותם למוזיאון הזואולוגי של ברלין והפכו לחלק ממנו.
אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | כריסטינה פאנק, מנהלת האוספים במוזיאון הטבע, ברלין
1 באוגוסט, 2018 | נועם די-נור קליינמן, בן נינתם של מלכה ויוסף אשרמן עם סבתו וסבו | דניאלה די-נור ויוסי ריבק | בביקור באוסף ישראל אהרוני במוזיאון הטבע בברלין | מציג גולגולת של שועל אדום שנצוד בירדן
ארכיון מוזיאון הטבע בברלין | אוסף ישראל אהרוני / Museum of Natural History, Historical collection of pictures & writings Zool. Mos / SIII Aharoni J.U.B I Zool Mos SV1 N2 Stresemann, Aharoni
מאוסף ישראל אהרוני | פוחלצי ציפורים
ארכיון מוזיאון הטבע בברלין | אוסף ישראל אהרוני / Museum of Natural History, Historical collection of pictures & writings Zool. Mos / SIII Aharoni J.U.B I Zool Mos SV1 N2 Stresemann, Aharoni
מאוסף ישראל אהרוני | פוחלצי ציפורים
ארכיון מוזיאון הטבע בברלין | אוסף ישראל אהרוני / Museum of Natural History, Historical collection of pictures & writings Zool. Mos / SIII Aharoni J.U.B I Zool Mos SV1 N2 Stresemann, Aharoni
מאוסף ישראל אהרוני | אוגר בפורמלין
ארכיון מוזיאון הטבע בברלין | אוסף ישראל אהרוני / Museum of Natural History, Historical collection of pictures & writings Zool. Mos / SIII Aharoni J.U.B I Zool Mos SV1 N2 Stresemann, Aharoni
מאוסף ישראל אהרוני | גולגלות שועלים
ארכיון מוזיאון הטבע בברלין | אוסף ישראל אהרוני / Museum of Natural History, Historical collection of pictures & writings Zool. Mos / SIII Aharoni J.U.B I Zool Mos SV1 N2 Stresemann, Aharoni
מאוסף ישראל אהרוני | גולגלות צבאים
בארכיון המוזיאון בברלין נשמרים תיקים של התכתבויות עם אהרוני, חשבונות עבור משלוחים, עבודת הדוקטורט שכתבה בת שבע אהרוני על מכרסמים באזורנו. ועוד שכיות חמדה ארכיוניות.
אחד הפרטים המרתקים הוא
דו״ח מסע בן 15 עמודים של מסע ציד בסוריה-לבנון. הדו״ח כולל רישום מפורט בצבע, של גור דב סורי. הדובים הסוריים היו נדירים כבר בתחילת המאה ה-20 ובאוסף של אהרוני באוניברסיטת תל אביב שמור רק פריט אחד, עור של דוב. יתכן ודו״ח זה מתייחס למסע שמוזכר בזכרונותיו של אהרוני ושנערך בזמן מלחמת העולם הראשונה. האיורים והציורים בדו”ח הם של דוד אופיר (גולדברג) שהגיע לקסרה, הצטרף אל אהרוני ותיעד בציוריו את הממצאים.
זכרו של אהרוני – דמות ייחודית ומרתקת בהיסטוריה של טרום המדינה ושנות הקמתה – הולך ומתעמעם עם השנים. יומני המסע שכתב בכל אחד ממסעותיו – נעלמו, כתבי היד שהותיר אחריו וספרייתו המדעית, הועברו כנראה למשמרת בספריה הלאומית, נעלמו גם הם.