יוסף גוסטב אשרמן

גוסטב אשרמן נולד בשנת 1889 בעיירה רוסוביצה הסמוכה לפראג – כיום בצ’כוסלובקיה, אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אחד משישה ילדים שנולדו לאברהם אשרמן ונינה, בת יוסף לאון. למשפחה היה מפעל משגשג לייצור כפפות, ובית המלוכה האוסטרו-הונגרית נמנה עם לקוחותיו.

בשנת 1913 סיים גוסטב בהצטיינות יתרה את לימודי הרפואה באוניברסיטת קארל פרדיננד בפראג. זו הייתה האוניברסיטה העתיקה והגדולה בצ׳כיה, הראשונה במרכז אירופה ואחת הוותיקות והעתיקות ביבשת; את שעריה פתחה כבר בשנת 1349 ורכשה לעצמה מוניטין של אוניברסיטה מהטובות בעולם.

לסטודנטים הוצעו ארבעה מסלולי לימוד בארבע פקולטות בלבד: תאולוגיה, פילוסופיה, משפטים ורפואה. מרצים ידועי-שם לימדו בה, ובהם אלברט איינשטיין, שקיבל באותן שנים מעמד של פרופסור מן המניין. גם אחדים מהסטודנטים היו עתידים להתפרסם: שנים מעטות לפני אשרמן סיימו פראנץ קפקא ומקס ברוד את לימודיהם בפקולטה למשפטים בין הבוגרים אפשר למצוא חתני פרס נובל, וסופרים ידועים נוספים, ביניהם גם  מילן קונדרה. בפקולטה לרפואה שבה למד אשרמן התנהלו הלימודים בגרמנית, שכן אוכלוסיית פראג הייתה באותן שנים גרמנית ברובה.

גוסטב אשרמן גדל במשפחה מסורתית-ליברלית ונחשף לרעיון הציוני בשנות לימודיו באוניברסיטה, שבה לימדו ולמדו לא מעט פעילים ציוניים. הרעיון המסעיר להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כבש את לבו, ובסיום לימודיו הצטרף לארגון “בר כוכבא” שהוקם על ידי סטודנטים יהודים, אינטלקטואלים. יחד האזינו הפעילים להרצאות, ערכו מפגשים, השתתפו בדיונים אידאולוגיים וגייסו צעירים נוספים. האגודה של פראג הייתה הפעילה ביותר מכלל אגודות “בר כוכבא” שקמו במזרח אירופה.


הארכיון הציוני המרכזי / צילום | צלם לא ידוע
1908 | צילום קבוצתי של אגודת הסטודנטים ‘בר כוכבא’ בפראג | אשרמן, שורה ראשונה מימין

ב-1914, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, לא נותר לאשרמן, הבוגר המצטיין של הפקולטה לרפואה,  זמן רב לפעילויות  חברתיות, הגיגים או התלבטויות זמן קצר אחרי טקס חלוקת התארים, התגייס האידאליסט הצעיר לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית ושירת כקצין רפואה.

משתמה המלחמה, קיבל אשרמן פנייה מהנרייטה סאלד שעמדה בראש “ארגון נשות הדסה”. סאלד, עלתה באותה שנה לפלשתינה והזמינה את ד”ר אשרמן, רופא נשים מומחה, לבוא ולהצטרף לצוות הרפואי ולקחת חלק בהקמת מערך הבריאות הציבורי, במדינה שבדרך.
אשרמן נענה ברצון ובהתלהבות שאפיינה את דור הראשונים.

סיפורו הפרטי של אשרמן, הרופא-החלוץ, פותח צוהר אל סיפור הקמתה של מערכת הבריאות בישראל.
כדי להבין את השלב החשוב והמשמעותי הזה בתולדות הקמת המדינה, צריך לרדת מעט לחקר ההיסטוריה של שירותי הבריאות בארץ ישראל העות׳מאנית והמנדטורית, עד להקמתה של מדינת ישראל כמדינת רווחה שבה מערכת בריאות ציבורית לכל.