הגימנסיה העברית הרצליה

היה זה אחד ממוסדות החינוך העיליים והנחשבים בארץ.
בגימנסיה הזאת למדו ילדיהם של מנהיגי היישוב של אותם ימים, ומי שהפכו שנים אחר כך למנהיגים בזכות עצמם. במחזור הראשון למדו, בין השאר, משה שרתוק, אליהו גולומב ודב הוז. וגם מורי בית-הספר היו מהשורה הראשונה. כך יתכן שמלכה וילנר, בוגרת המחזור השני , למדה אצל יוסף חיים ברנר, מהבולטים ביוצרים העבריים בארץ ישראל, שעלה ארצה ב-1909 ואחרי נדודים קצרים, התיישב ביפו, עסק בכתיבה ספרותית ולימד בגימנסיה עד הירצחו במאי 1921.
בשטח שקנה עקיבא אריה וייס בסמוך לנווה צדק, נבנתה “אחוזת בית”, השכונה המתוכננת ומוסדרת הראשונה של תל-אביב.

ארבעה רחובות מקבילים נמתחו לאורכה: אחד העם, רוטשילד, ליליינבלום ויהודה הלוי, ואת כולם חצה רחוב הרצל, שבראשו התנשא זקוף ומפואר בניינה של הגימנסיה העברית הרצליה.
העברת הגימנסיה אל ראשית רחוב הרצל תרמה מייד להתפתחות השכונה, ולהפיכתה למרכז תרבותי חשוב.
יוסף ברסקי, האדריכל שתכנן את בניין הגימנסיה, עיצב חזית מהודרת ברוח חזית הר הבית. את הכסף לבניית הבניין המפואר תרם נדבן יהודי, שופט שלום מאנגליה, יעקב מוזר, אחרי שקרן קיימת רכשה את המגרש מחברת אחוזת בית.
מחשבה וממון רב הושקעו במשכנה החדש של הגימנסיה, זו היתה דרכם של אנשי אחוזת בית להעביר את המסר לפיו לימודים והשכלה עומדים במקום הראשון בסולם העדיפויות החברתי-תרבותי.


אוסף מטסון | ספרית הקונגרס, וושינגטון DC / צילום | צלם לא ידוע
שנות ה-20 | בניין ‘הגימנסיה העברית הרצליה’

גימנסיה הרצליה עמדה שם עד שנת 1958, עת עברה למשכנה החדש ברחוב ז׳בוטינסקי בתל-אביב.
למרבה הצער הבניין הישן, שהיה צר מלהכיל את התלמידים, נהרס ובמקומו נבנה בניין היסטורי אחר, מגדל שלום, שקנה את מקומו בהיסטוריה המקומית כגורד השחקים הראשון בארץ.
1955 כתב נתן אלתרמן, בוגר מחזור י”ז, את השיר בניין הגימנסיה פניה של השכונה הראשונה הלכו והשתנו: חנות מכולת, בית אוכל, בית מרקחת ומספרה נפתחו בתל-אביב עד שנת 1914. באותו קיץ נפתח בשוליה המזרחיים של שכונת נווה צדק, בפינת הרחובות לילינבלום ופינס, “קולנוע עדן “.
הסרט הראשון שהוקרן בו היה ״ימי פומפיאה האחרונים״.


אוסף פרטי | דניאלה די-נור / צילום | יוסי ריבק
2005 | שרידי ‘קולנוע עדן’ | רחוב ליליינבלום 4, תל-אביב – יפו

בבית הקולנוע היו 600 מושבים ועוד 200 כסאות מתקפלים ביציע, ותאים ובהם כורסאות קש שיובאו מווינה. הוא תוכנן על ידי מהנדסים מגרמניה והיה המבנה הראשון שנבנה מברזל ומבטון.
עד מהרה הפך בית הקולנוע למקום בילוי לתושבי הסביבה וגם לתושבי יפו הערבים, וכך ניצבו עתה שני סמלי תרבות, זה בסמוך לזה: האחד, קולנוע עדן, סמל תרבות הבילוי המודרנית , והשני מעבר לפינת הרחוב – הגימנסיה העברית הרצליה, מקור לידע וסמל להשכלה.

מלכה וילנר התגוררה אפוא בלבה הפועם של תל-אביב.
ילידת הארץ היתה, שייכת לדור הישראלים החדשים שהלך והתהווה, בת לאחת המשפחות הראשונות שחלמו ועשו. הצברית ששלטה על בוריין באינספור שפות: עברית, טורקית, ערבית, צרפתית, אנגלית, גרמנית ויידיש, עמדה כעת בפתחה של תקופה חדשה ומסעירה: רוחות לאומיות באירופה החלו נושבות ואירועים עולמיים דרמתיים ישפיעו בהכרח על הצעירה, על חייה האישיים ועל גורל היישוב היהודי הזעיר.