גינקולוג בעל שם עולמי

“תסמונת אשרמן”

ד״ר מיכאל שנהב, גינקולוג בכיר בבית החולים איכילוב והיסטוריון חובב של מערכת הבריאות, מסביר שגישתו הרפואית של אשרמן הייתה חלוצית ויוצאת דופן לתקופתו.

באותם ימים נזהרו הרופאים, גם בחדר הלידה, מלגעת באישה היולדת, מחשש לזיהום. אשרמן הוביל גישה אחרת, הפוכה. הוא לא חשש לגעת ביולדת גם תוך כדי לידה, כדי לסייע למהלך הלידה ואף, במקרה הצורך, לעזור בהוצאת השלייה (שלייה שלא יוצאת במלואה מהרחם, עלולה להיות גורם לזיהום קטלני). אבל הוא לא הסתפק בזה.

ב-1948 עשה פריצת דרך מדעית בקנה מידה עולמי, כאשר ניסח והגדיר תסמונת שגרמה עקרות לנשים רבות, גם לנשים שכבר היו אחרי לידות. התסמונת, שקרויה על שמו ״תסמונת אשרמן״, קשורה להידבקויות תוך רחמיות שמחוללות זיהומים אשר מונעים הפריה והריון.

בשנת 1965, כחלק מהמאמץ הלאומי, התגייסה (אז) חברת התעופה הלאומית אל-על, להטיס  70 רופאים ואנשי מדע בטיסה מיוחדת, כדי להשתתף בכנס שחשיבותו לאומית. כתב אז סופר הארץ לענייני בריאות: ״היו אלה הצרפתים שהכירו בחשיבות ‘תסמונת אשרמן’ והפיצו אותה בעולם.״

ההכרה העולמית לה זכה אשרמן בזכות מחקרו החשוב קיבלה אז תוקף גם בישראל והתקשורת דיווחה על כך בהרחבה. אשרמן נעדר מן הכנס, על הכנתו טרח רבות, מאחר ומלכה, רעייתו, נפטרה יומיים לפני תחילתו. התגלית נושאת את שמו מאז ובכול העולם, בבתי הספר לרפואה, לומדים הסטודנטים הצעירים את מחקריו ומשננים את הסימפטומים של “תסמונת אשרמן”.

 

במלאת לו 60, כתב ד״ר אברמוביץ, מראשוני תלמידיו, מאמר בחוברת בית החולים העירוני ושירותי הרפואה הציבורית, ושם תיאר את מורו ורבו:

מחלקה קטנה בת 10 מיטות בבית שכור ברחוב נחלת בנימין, הייתה למחלקה בת 22 מיטות בבית הישן ברחוב בלפור, ואחר כך למחלקה בת 36 מיטות בבית המחודש ועד מחלקה בת 80 מיטות כיום. המחלקה הגינקולוגית התחילה בשתי מיטות והייתה למחלקה בת 20 מיטות.
״לא כחוקר מדעי יבש ניגש הד״ר אשרמן אל העבודה, אלא תמיד היה ניגש כרופא, ורואה לפניו את החולה וסיבלה.״ ועוד הוא מוסיף וכותב ש”אשרמן לא ויתר והתחקה במחקריו אחרי הגורמים לעקרות בקרב נשים, עד שגילה את התסמונת שנקראה על שמו. זה היה מחקר שנעשה תוך כדי טיפול אינטנסיבי ביולדות ובלידות. בזכותו יולדות קמו מהמיטה מוקדם יותר מכפי שהיה נהוג”.

אברמוביץ גם מציין את יחסו של אשרמן לתלמידיו, בשיטת ״לזרוק אותם למים״ כדי שילמדו ״ומטעם זה הצליח לחנך מחזורים של תלמידים העומדים ברשות עצמם ובעלי החלטה, השולטים בטכניקה הניתוחית והשולטים ברוחם. כי השליטה ברוח, השמירה על שווי המשקל הפנימי גם ברגעים הקשים ביותר, זוהי אחת מתכונותיו המצויינות של הד״ר אשרמן – והיא מעודדת ומחנכת.

״נשמרת בזכרוני עובדה מלפני 22 שנה. באמצע הלילה הובאה למחלקה יולדת עם עווית הלידה והיה צורך לגמור את הלידה במלקחיים. מחוסר קשר טלפוני כתבתי פתקה לד״ר אשרמן והזמנתיו להיות נוכח בניתוח. החזיר לי את הפתקה ורשם מעברה השני: תעשה ותצליח. בלב רוטט עשיתי את הניתוח והצלחתי. את שתי המלים הללו הייתי חורט על שלט וקובע אותו במחלקתנו, כי משפט קר זה ״תעשה ותצליח״ מסמל את גישתו את תלמידיו ומסמל את שיטתו בעבודה.״

המוניטין שצבר  פרופ’ אשרמן התפשט ברחבי העולם וגם בארצות המזרח התיכון.

בסוף שנות ה-50 הגיעה – אינקוגניטו – לקליניקה שברחוב אידלסון 29 מי שנחשבה אז לאחת הנשים המפורסמות והיפות בעולם, פארה דיבה, אשר נישאה רק שנה קודם, בגיל 21 לשאה הפרסי של איראן. אלה היו נישואיו השלישיים של השאה –  מוחמד רזא שאה פהלווי. נישואיו הקודמים לא הניבו לממלכה יורש עצר, והציפיות מהכלה הצעירה הפכו לשיחת הכול. ב-31 באוקטובר 1960 נולד יורש העצר, רזא פהלווי. ב-12 במרס, 1963 נולדה לזוג בת ושמה פארהאנז פהלווי וללידת הבן השלישי, עלי-רזא פהלווי ב- 28 באפריל 1966 הוזמן פרופ’ אשרמן על ידי השאה הפרסי ורעייתו לביקור מלכותי בטהרן.


צילום | צלם לא ידוע
1967 | השאה הפרסי ורעייתו השלישית, פארה דיבה ובניהם, בנם הבכור ריזה פאלהבי
אני זוכרת את הנסיעה של סבי ואמי לטהרן,  זמן מה אחרי מותה של סבתי, ב-1966, מספרת דניאלה נכדתו. אמי סיפרה בשובה, עמוסה מתנות שהרעיפו עליהם המארחים: שטיחי רצפה, שטיחי קיר, פריטים אוריינטליים וכל דבר שאפשר היה לשאתו בחזרה הביתה, שבצאתם בבוקר מארמון השאה, המתינו להם מאות נשים בשחור, כורעות על ברכיהן, ראשן מורכן, נוגעות ברגליו ‘לקבלת ברכת פיריון’. ובתווך, הם הלכו לצד השאה. זה היה מביך אך מאוד נוגע ללב.
ככל שנאמר לי, מוסיפה דניאלה, מעולם לא בדקתי את העובדות לאשורן, היה קשר הדוק בין הולדתו של  עלי-רזא פהלווי, לבין חידוש, או חיזוק היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. ב-27 במרס, 1970, נולדה הנסיכה ליילה פהאלווי וב-1979 הודח השאה מהשלטון ב’מהפכה האיראנית'”.